אנשי יחסי ציבור מול עיתונאים – אפשר להיפגש באמצע
עיתונאי ממוצע קם בבוקר ומתחיל לעבוד. הוא עובר על האימייל שלו שלבטח כבר על הבוקר מוצף בהודעות לעיתונות של אנשי יחסי ציבור, דוברים ושאר אינטרסנטים. כמובן שייש לו גם מטלות מהמערכת. עוד לפני שהוא מספיק לגמור את הקפה הוא כבר מתחיל לקבל מבול טלפונים מאנשי יחסי ציבור שעושים עליו “פולו אפ” - האם קיבלת את ההודעה שלנו? קראת? רוצה פרטים נוספים? תפרסם? כך נראה בעצם כל היום שלו, ריצה אחרי סיפורים מקוריים, בלעדיים, מטלות מהמערכת ומבול שיחות ופניות מאנשי יחסי ציבור.
צריך להבין שהאינטרסים של עיתונאים ושל אנשי יחסי ציבור שונים. בעוד עיתונאים רוצים להביא חומר טוב, הרי שהאינטרסים של אנשי יחסי הציבור הם שיכניס בעיקר חומרים משלהם.
לרוב, אנשי יחסי ציבור רואים את העיתונאי כצינור בעוד שהוא רואה אותם במקרה הטוב כעוזרים/ספקי מידע ובמקרה הפחות טוב כנודניקים. כדי לעשות יחסי ציבור כמו שצריך, צריך להפגש בדרך. ראשית, לתת לעיתונאים חומרים טובים. חומרים לא טובים, לא יכנסו וסתם יהוו עליו עול. לא כל הודעה לעיתונות היא “טובה” וכדי לדעת מה הן הודעות טובות, כדאי קודם לקרוא היטב את העיתון ואת העיתונאי עצמו לפני שפונים אליו, לפני ששולחים לו חומרים.
כל סיפור אפשר לספר אותו בכמה דרכים. רצוי למצוא את הזווית הטובה ביותר עבור העיתונאי וכך לנסות “למכור” לו אותו. בנוסף, צריכים להיות יעילים. כאשר הוא מבקש עזרה, תוספות, לדבר עם מישהו, תמונות או כל דבר צריכים להענות לבקשתו באופן היעיל ביותר. זמנו קצוב, יש לו דד ליין ועוד עשרות סיפורים בקנה.
גם אם העיתונאי הכין את הידיעה, נתן לה את הטץ’ הפרטי שלו הרי שמקומה בעיתון עדיין לא מובטח. לעורכים יש שיקולים אחרים. יש כתבות יותר טובות להכניס, יש שיקולי איכות. וגם אם העורכים עצמם מחליטים לפרסם, עדיין יש עניין של מודעות - אם יש מודעות, יצאו אייטמים מהעיתון. ככה זה. המודעות מכניסות כסף!!!
תגים: יחסי ציבור